גרפיקה למעצבים מתחילים ומתקדמים- רקעים, מברשות לפוטושופ, טקסטורות, עיצובים מוכנים, מברשות ופלאגים לפוטושופ, צורות וקטוריות, מברשות וקטור, פונטים, טפטים, איורים ועיצובי דפוס חופשיים להורדה

הצד האפל של הפוטושופ

אין ספק שתוכנת הפוטושופ היא כלי עוצמתי ונגיש לכל, התוכנה מעסיקה אלפי אנשים ברחבי העולם בשימוש יומיומי בה, מאות חוגים וקורסים נבנים סביב המקצוע, וסביב התוכנה עצמה, ששולטת בעולם העיצוב הגראפי המתקדם והחובבני ביד רמה. הפוטושופ עוסק לא רק ביצירת יצירות חדשות ואומנותיות, אלא גם ביצירות קיימות, בתמונות.

עם התפתחות הדפוס, והמצאות המצלמות המודרניות, היה צורך לערוך את התמונות, לדוגמא בעיתונים. לפני התפתחות המחשבים ותוכנת הפוטושופ לקראת סוף שנות ה80, התמונות היו נערכות ידנית, באמצעות אמנים בעלי ידיים מדוייקות וציירים אשר השלימו חלקים, שינוי וערכו את התמונה, במגבלות הקיימות.

תמונות היו מאז ומעולם כלי להצגת המציאות. אדם מצלם פרח, איש, בניין או כל דבר אחר, על מנת שאחרים יראו וילמדו מאותה התמונה מה הדבר. אדם יכול לא להיות בעיר ניו-יורק מעולם, ולקבל מושג מועט עליה באמצעות סיפורים, אך בראייה של תמונה אחת או יותר, הוא יקבל מושג גדול יותר על מה מדובר, ולכן המושג "תמונה שווה אלף מילים". את הכוח שבכלי הזה, תמונה אחת פשוטה, ידעו לנצל ארגונים בעלי אינטרסים כלכליים ואף ממשלות שונות, ומאז ומעולם ארגונים אלו סילפו את האמת בעזרת תמונות. עם התפתחות המיחשוב ותוכנת הפוטושופ, עריכת התמונות נהייתה פשוטה יותר. ועם ירידת הקושי שבסילוף אמת של תמונה, תמונות רבות יותר ויותר שונו ונערכו בעזרת התוכנה. כיום קשה לדעת באיזה קנה-מידה העניין, אך ההשערה היא כי לפחות מחצית ואף יותר מהתמונות שמסתובבת במדיה הכתובה והדיגיטלית הן תמונות שעברו עיבוד כזה הוא אחר.

אז, למה שאנשים ישנו את המציאות?

שער מגזין W עם תמונתה של דמי מור, גופה של דמי מור נערך בצורה קיצונית במיוחד, והגוף כלל לא שלה, אלא של דוגמנית פולניה. המגזין קיבל תגובות זועמות במיוחד בגלל האופי הלא אמין של העריכות בו. ניתן לראות אפילו טעויות קריטיות בעריכה באזור האגן של הדוגמנית. 

שער מגזין W עם תמונתה של דמי מור, גופה של דמי מור נערך בצורה קיצונית במיוחד, והגוף כלל לא שלה, אלא של דוגמנית פולניה. המגזין קיבל תגובות זועמות במיוחד בגלל האופי הלא אמין של העריכות בו. ניתן לראות אפילו טעויות קריטיות בעריכה באזור האגן של הדוגמנית.

במילה אחת, כסף. כשחברת אופנה "מוכרת" לכם תכשיר או קרם כלשהו, וברוב המקרים למוצר יש תמונה, תדעו בוודאות שהתמונה הזאת "שופרה" ועברה שינויים רבים. כל זה על מנת שהמוצר יראה בסופו של דבר טוב יותר, וימכר בצורה טובה יותר. כך, על ידי הוצאה מצומצמת של גרפיקאי מאומן היטב שיגרום לדוגמנית להיראות יפה יותר, מושכת יותר, למוצר להיראות מבריק ואמין יותר, החברה זוכה לרווחים גדולים יותר.

במקרה של ממשלות, הדבר עוד יותר רציני, החל בתעמולה ובשקרים שהמדינות מוכרות לציבור ולעולם עד לזיופים של דברים רציניים יותר, שהציבור לא יודע עליהם. בעולם הערבי לדוגמא, הזיופים הם רבים במיוחד, לדוגמא נשיא תימן שלאחרונה ממשלתו הפיצה תמונה של מפגינים שהפגינו בעדו. התמונה זוייפה ואנשים רבים "שוכפלו" על מנת להראות שההפגנה הייתה מוצלחת וכמות גדולה של אנשים השתתפו בה. תמונה נוספת, פרי יצרתו של ממשל אסד בסוריה, היא תמונה שבה כביכול המושל הטרי של מחוז חמה, עבדול נעים, נשבע אמונים בפני הנשיא אסד, כמובן שמשהו בתמונה נראה משונה, והעריכות בו כל כך לא מוצלחות שמיד אפשר לזהות את פשע הפוטושופ. הכוח והכלים הממוחשבים החזקים שנמצאים בידי ממשלות מאפשר להם ליצור דברים מסוג זה. גם ממשלות כמו סין ואחרות במזרח אסיה, שאינן דוגלות באמינות ובשקיפות לאזרחיהן, משקרות ומסלפות יותר ויותר תמונות. דוגמאות לכל אפשר למצא בהרבה מקומות באינטרנט.

לאחר ההבנה שאחוז גדול ונרחב מהתמונות שאנו רואים דרך האינטרנט, הטלויזיה והעיתונים אנשים רבים אינם יודעים להבדיל ולא לכולם עין חדה מספיק על מנת לזהות עבירות פוטושופ כאלה ואחרות. כמו כן, ברבות המקרים המעצבים והגרפיקאים העוסקים בדבר מסתירים את זה כל כך טוב עד שמעט מאוד אנשים יזהו. נוצר מצב שבו תמונות, הדבר האמין שאמור לשקף לנו את המציאות ואך ורק את המציאות, נפגע קשות. לעיתונאות הכתובה נוצר כבר עבר בעייתי במיוחד עם פרסום תמונות ערוכות, הרי עיתונים הם כלי שנחשב אמין בציבור, גם אם הוא כולל דעות רבות, הוא במהותו כלי להעברת האמת והעובדות, לצד סיפורים והשקפות כאלו ואחרות. פרסום תמונות ערוכות בעיתונים ציבוריים גורם לאמינותו של העיתון לרדת דרסטית בעיני הציבור.

הדבר הגיע לתודעת הציבור בשנים האחרונות, לאחר מקרים בהם נחשפו סיפורים וכתבות שיקריות, וממשלות וארגונים-חברתיים באירופה מנסים לאכוף ולהכניס לחוק את "חוק הפוטושופ", הקובע כי כל תמונה אשר עברה עיבוד, תחוייב בחותמת המיידעת את הציבור כי תמונה זו עברה עיבוד כלשהו. החוק בעייתי מבחינות רבות, שכן קשה מאוד לאכוף אותו בגלל כמות התמונות שהולכות למדיה המודפסת והדיגיטלית, והאיכות הגבוהה של העיבודים שיוצאים מהתוכנה מקשים על זיהוי אמיתי אם התמונה ערוכה או לא. מה עוד, מדובר בתעשיות שמגלגלות מיליארדי דולרים בשנה אשר משתמשות בפוטושופ בשיטתיות, ואף ממשלות שמסלפות אמת בעזרתה, ולכן האינטרנס של החברות שעורכות את תמונותיהם בפוטושופ הוא שהציבור יקנה את אותו מוצר ולא שהציבור יראה את האמת. הן יעשו הכל על מנת שחוק זה לא יעבור.

תחילה המאבק התנהל סביב תעשיית האופנה וסביב הסוגייה של הצרת גיזרת הדוגמניות במגזינים, לצד "העלמת" פגמי עור בנוסף לכמה קילוגרמים ש"נעלמו" בכמה שעות של עבודה בתוכנת הפוטושופ.

המאבק בגרסאות הפוטושופ המטופלות הממלאות את מגזיני האופנה החל לצבור תאוצה ב-2003, כשמגזין הגברים "GQ" פרסם תמונה מרוטשת של השחקנית קייט וינסלט, שבה היא מתהדרת ברגליים ארוכות וצנומות במיוחד. בשנת 2009 תעשיית האופנה האמריקאית ספגה שתי שערוריות דומות: המותג האמריקאי "ראלף לורן" הפיץ מודעות שבהן מככבת הדוגמנית פיליפה המילטון כשגופה כחוש בצורה מלאכותית ולא פרופורציונלית ומגזין "W" פרסם על שערו של גיליון דצמבר שלו תמונה של השחקנית האמריקאית דמי מור, בת 47, בגזרה דקיקה להחריד. לפי ההשערות הגוף שהודבק למור שייך לדוגמנית הפולנייה אנה רוביק. צרפת, ארה"ב וכעת גם בישראל שואפים יותר ויותר אנשים לקדם את חוק הפוטושופ, שיכתיב למעצבים לחתום כל תמונה בחותמת המידעת את הציבור כי התמונה שופרה באמצעים גראפיים.

מלבד גרימת נזק עקיף וארוך-טווח לקוראי המגזינים, כשנערות ואנשים רבים רואים בתמונות אלא כדמויות מודל לחיקוי ויוצרות שאיפה להיות רזה וצנום יותר, ולהידמות לדוגמניות, הנזק התדמיתי שעולם האופנה והעיתונות הכתובה גורמת לאמינות התמונות בעולם כולו, היא גדולה הרבה יותר. כיום אדם צריך לשאול את עצמו כמה פעמים אם כתבה או מאמר אשר נשענים על תמונה כלשהי הוא בעצם סיפור אמת או בעצם שקר אחד גדול.

לסיכום, אין ספק שהתוכנה המופלאה הזו שכולננו כ"כ אוהבים, ואף פרנסתינו נשענת עליה, היא עוצמתית. כיום היא לא רק כלי לצלמים הרוצים לחדד, לשפר, להבהיר, לחתוך, ולתקן צבעים, היא גם כלי לאנשים המשנים את המציאות. הבעיה מתחילה שארגונים, ממשלות ותעשיות שלמות נשענות עליה, ואין ספק ש"חוק הפוטושופ" יכול לצמצם ומגר את התופעה, ולהביא אותה לידי ידיעת הציבור כולו. ולא נשכח כי ישנם הרבה גרפיקאים בעלי עקרונות, שתורמים את כישורייהם הגרפיים לעשייה טובה ולמטרה נעלה, לדוגמא גרפיקה אקולוגית, שמעבירה מסרים "ירוקים" וסביבתיים חשובים דרך עיצוב וגרפיקה.

ובפעם הבאה שאנו רואים תמונה כלשהי, נחשוב פעמיים מה עומד מאחוריה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים